הילד
והנחל
(סיפור
בדואי. יש
סיפור רוסי
דומה על נשר
הנושא את
גוזלו מעבר
לים)
בדואי
ובנו הצעיר
היו צריכים
לחצות נחל
בעומק קומת
אדם. העמיס
האב את בנו על
כתפו והתחילו לצלוח.
כשהגיעו
לאמצע הנחל
אמר האב לבנו:
"היום אני גדול
וחזק, אתה קטן
וחלש, ואני
נושא אותך על
כתפי. יבוא
יום בו אתה
תהיה גדול
וחזק ואני זקן
וחלש, האם אז
תישא אותי על
כתפיך?"
ענה הבן: אינתא
תיחמל איבנך
וא אנא איחמל
איבני (אתה
נושא את בנך
ואני אשא את
בני).
סיפור מפוכח,
גירסה בדואית
של
הסוציו-ביולוגיה
(Sociobiology) של וילסון (E.O. Wilson), תיאוריה
לפיה
האורגניזם
(את, אני, או
הבדואי בסיפור)
הוא רק אמצעי
של ה DNA ליצור
עוד DNA ולדאוג
שיסתדר בחיים.
וכך גם:
התרנגולת היא
בסה"כ אמצעי
של הביצה להטיל
עוד ביצה.
ולפני
שנבוא
בדרישות
מוגזמות,
נזכור: הא
לי ח'לאפ מא
מאת
(מי שהוליד
לא מת) -
ילדינו
נותנים לנו
(או ל DNA שלנו) סיכוי
לחיי נצח.
ואת הנחל
האחרון נעבור
כבר לבד.